top of page
מיכל קרמונה וימן

מיכל קרמונה וימן

להקות

ילדת 1987, אמא לשניים, מתגוררת בשכונת שפירא בתל אביב. בוגרת שנה א' ושנה ב' של שפת הציפורים.
נולדתי וגדלתי בקיבוץ אפיק בדרום רמת הגולן. הילדות באזור המיוחד והמבודד הזה הפגישה אותי עם בעלי חיים רבים, הציפורים היו האהובות עלי. כשגדלתי עוד היו הנשרים מבקרים בשמי הקיבוץ באופן תדיר והם הילכו עלי קסמים. הציפורים הענקיות שחוצות את הואדי בדממה מוחלטת, וגורמות לכל כלבי הקיבוץ לנבוח ולסמן לי כי כדאי לצאת החוצה, הנשרים בשמיים.
אחרי שסיימתי תיכון נפגשתי עם צפר בשם אריה אוהד בדרום רמת הגולן, הוא לקח אותי תחת חסותו, צייד אותי במגדיר ומשקפת וקרא לי להצטרף אליו לסקרים של ציפורי שיר באזור גמלא. התמכרתי. עיינתי במגדיר ללא הפסקה והתחלתי להכיר בצורה קפדנית את המגוון המדהים של ציפורי השיר היציבות והחולפות בצפון הארץ.
כשעברתי לתל אביב פניתי למסלול שונה, לימודי חינוך וספרות. הפכתי למורה ומחנכת (עד היום) אך אהבת הציפורים לא נטשה אותי, ואני לא עזבתי אותה.
חשבתי כי בתל אביב לא אוכל למצוא את השפע והמגוון שפגשתי בצפון. טעיתי. את הטעות הנהדרת הזאת גילתי בעזרת שפת הציפורים. בימי הקורונה התחלתי ללמוד מרחוק, וגיליתי את סוד פינת הישיבה.
כמה התרגשתי לגלות כי מאחורי הבית שלי, בין איילון לקיבוץ גלויות, מבקרות ציפורים שלא העלתי בדמיוני הפרוע ביותר. אני זוכרת את ההתרגשות וההתפעמות שחוויתי כשפגשתי לפתע חכלילית עצים מאחורי הבית. מרעידה זנב ומבהיקה חזה. שפת הציפורים גילתה לי עולם פראי, מסתורי, צבעוני ומסחרר שקיים על גבול הכביש הסואן ביותר בארץ. למדתי לשבת ולהקשיב להן, להתחבר לעולמן ודרכן גם להתחבר אל העולם האנושי בצורה ערה יותר..
הלמידה מפינת הישיבה לא מפסיקה, והיום אני אפילו מתקשה לעזוב את תל אביב ולצאת לסוף שבוע לבקר את ההורים ברמת הגולן, כי מי יודע מה יתרחש בינתיים בעולם של מורותי הציפורים בפינת הישיבה שלי בתל אביב. אני מודה על האפשרות לחלוק את המתנה הנהדרת, המרגשת ומלאת התקווה הזאת. שפת הציפורים.

bottom of page