שפת הציפורים

יליד 1981, חי ביודפת עם רבקה אהובתי. אוהב אנשים ציפורים, צמחים דגים, יונקים ויצורים שאוהבים להסתתר....
מאז שאני זוכר את עצמי היופי, העוצמה והמסתוריות של הטבע ריתקו אותי. התחלתי להדריך בחוגי סיירות של החברה להגנת הטבע בחברה בגיל 16, תוך כדי שירות צבאי בגרעין נח"ל של החברה להגנת הטבע פגשתי "במקרה" את שומרי הגן. המפגש הזה היה בהחלט נקודת מפנה חשובה בחיי שגרמה לי להבין שיש עוד אנשים כמוני שמחפשים לחיות בשפיות קרובה לטבע ושאני לא המשוגע היחידי ולא צריך למצוא לי איזה אי בודד לבלות בו את שארית חיי כמו שתכננתי מאז ילדותי.
אחרי סדרה של מפגשים יוצאי דופן עם ציפורים מדהימות באתיופיה חזרתי לארץ והחלטתי שאני משקיע את כל הזמן והמרץ שלי בכדי להפוך לצפר.
את שפת הציפורים הכירה לי חברתי היקרה ג'ניפר ברזי במהלך הרפתקאה משותפת ומשוגעת בתוכנית שהשתתפנו בה ביחד בבית הספר living wild בוושינגטון, ארה"ב. משם כבר לא הייתה דרך חזרה, ג'ן העבירה לי הקלטות של ג'ון יאנג כשהוא מדבר על שפת הציפורים ופשוט הרגשתי שמצאתי את הידע והמורה שחיפשתי במשך שנים רבות. הצטרפתי לתוכנית לימודים ב- 8 Shields Institute בקליפורניה ומאז אני מתמלא בהשראה משיטות הלימוד והחניכה בקהילה התומכת והבינלאומית שנוצרה סביב בית הספר. מרגיש זכות גדולה להיות חלק מקבוצת א.נשים שמביאים/ות לישראל את הידע העתיק הזה שנמצא בבסיס של כל יצור חי.
לאורך הדרך פגשתי אנשים מורים וצפרים מדהימים שלקחו אותי כל פעם צעד נוסף בהכרות ובמפגש שלי עם עולם הציפורים והנה הזדמנות להודות להם: ליאור כסליו, ערן בנקר, טוביה קהן, יואב פרלמן, ברק גרניט, אמיר בלבן, אלי חביב עדו קרן ועוד שפע של מורים מזדמנים. תודה.

תוך כדי שאני כותב מילים אלו אני חווה התרגשות והכרת תודה עצומה.
אני יליד 82, אב לשנים. מתגורר במצפה מתת. בוגר 8 shields institute, מדריך שומרי הגן, מתכנן פרמקלצ'ר. במשך רב ימי חיי אני זוכר את עצמי מתהלך אם תחושה של בידוד. כל מה שקורה סביבי נראה כחסר משמעות או לא נראה כלל.
בתור ילד שגדל בעיר ועבר לכפר ההרגשה הזו רק הלכה והתעצמה. משהו תמיד היה חסר. לא ידעתי מה הצמחים שמקיפים אותי, לא ידעתי מי החיות הסובבות אותי, לא ידעתי בדיוק מה הדרך הנכונה לפנות לקהל בני האדם העומד סביבי. כאשר נולדה בתי הבכורה החלטתי שלא עוד. אני חייב לפתח בי כלים לראות את העולם ולהכיר אותו טוב יותר, להצליח לראות יותר ולהכיר לעומק. הרגשתי צורך בלתי נשלט לפתח בי את היכולת להעביר לילדיי ידע בסיסי על מה שסובב אותנו. זה הרגיש כמו שליחות, כמו הכרח. עשיתי ניסיונות רבים כדי ללמוד ולהבין את העולם שסביבי. כך הגעתי, לפני יותר מעשור ללימודי הפרמקלצ'ר ואז לשומרי הגן.כעבור מספר שנים של הדרכה בארגון מעורר ההשראה הזה הגעתי שוב לאותה הנקודה. משהו חסר. הידיעה וההבנה שלי פגשה קיר חדש וגבוה שדרכו לא הצלחתי לראות. למזלי הרב הכרתי(בזכות אורי ערד וטאווה גורן חיטין) את 8 shields institute ואת "שפת הציפורים".העיניים נפתחו לרווחה, הבנה של המערכות הפעולות סביבי החלה לחלחל והקיר נעלם, התמוסס.
הציפורים הן אלו שעזרו לי לפורר את הקיר ולפתוח בפני את השער אל עולם שלם. עולם שמקיף אותנו בכל רגע נתון. עולם של שירה, עולם של חיות הנותנות כל כך הרבה השראה, עולם של הקשבה לכל. הציפורים פשוט מספרות כל הזמן מי ומה נמצאים איפה ועוד. מאז הציפורים מלוות אותי בכל מקום בו אני נמצא. בביתי, בעבודתי אם קבוצות שומרי הגן, בקהילה שלי. בכל מקום אליו אני הולך אני מרגיש בבית. השמיים הם הגבול כרגע. תודה רבה לכל הנסיבות המורים והחברים שהובילוני עד כאן.
תודה רבה לציפורים.

מוקיר תודה מעומק ליבי על מסע חיים מופלא שהנחה אותי עד לרגע הזה.
יליד 1975, מתגורר בעתלית עם אהוביי ליבי, טל, ושלושת ילדנו.
מאז ילדותי, שהיתי בטבע רבות ואהבתי אותו מאוד. חשבתי לתומי, שזהו הרובד העמוק ביותר האפשרי לחיבור עם הטבע.
ואז לגמרי במקרה, בשנת 2017 , התווודתי לשפת הציפורים. מאותו הרגע, נפתח בפני שער לעולם קסום של פליאה, חיבור, סקרנות והקשבה. זכיתי לגלות מימד נסתר שלא ידעתי על קיומו. למזלי הטוב, השער נותר פתוח, ומתאפשר לי להיות חלק מצוות ההדרכה של שפת הציפורים. מקווה, שאוכל לעזור, לאלו שיבחרו בכך, לצעוד דרך השער הקסום של שפת הציפורים.

תודה ענקית למורים שלי, אורי וסטפן. ותודה לטבע, שמזכיר לנו, תמיד, שהכל בסדר.

נולדתי ב 1990, וכיום אני חיה בעין איילה עם אסף אהובי. אני מורה בבית חינוך היער "ילקוט הרועים", מדריכה בשומרי הגן ובוגרת לימודי חינוך אתרופוסופי והוראת מדעי הטבע.
מאז שאני זוכרת את עצמי אני קשורה לטבע בכלל ולחיות בפרט. תחילה היה זה בעיקר לחיות הבית בו גדלתי, אך עולם הטבע מסביבי עדיין נותר רחוק.
בגיל 18 הגעתי לבי"ס שדה הר-הנגב של החברה להגנת הטבע, התאהבתי בנגב ובמשך 6 שנים עבדתי כמדריכת טיולים.
שם, נחשף בפני עולם ידע עשיר ומגוון, אך עם הזמן הרגשתי שה"ידע" אינו מספיק, משהו היה חסר...
לשמחתי, שבילי המדבר הפגישו אותי עם ארגון שומרי-הגן וב 2013 הצטרפתי לקורס המדריכים. בקורס נוכחתי לגלות שה"ידע" הוא אכן נדבך חשוב להכרת סביבתנו, אך הרגש וההקשבה הם אלו שיוצרים את הקשר, רוקמים חיבור עמוק לעולם בו אני חיה ומקנים לי תחושת בית ושייכות.
דרך שומרי הגן התוודעתי ל"שפת הציפורים" וב 2017 הצטרפתי לקורס בהרי ירושלים בהדרכתם של אורי וסטפן.
ההתנסויות השונות לאורך המפגשים והכלים שקיבלנו בקורס, פתחו בפני שער "חדש-ישן" לעולם.
דרך ההקשבה לציפורים אני לומדת להקשיב לעולם סביבי; לאנשים, לחיות, לצמחים ולאדמה, וכמו כן להקשיב פנימה- להכיר ולדייק את עצמי.
דרך שפת הציפורים אני לומדת לחיות ביתר תשומת לב ורגישות ועל כך ליבי מלא הכרת תודה!

אני טאווה, נולדתי בקיבוץ משמר העמק. כמי שגדלה בקיבוץ בשנות השמונים זכיתי לחוות את שני צידי המטבע של החיבור/ניתוק מהטבע (כשאני אומרת טבע אני מתכוונת גם לעצמי…).
הילדות שלי רצופה בחוויות חיבור כמו הליכה יחפה, זמן משחק חופשי ביער, בישול על מדורה, מנוחת צהריים (של כולם!), אכילת צמחי בר ועוד ועוד, כל אלו היו חלק משגרת היום ולא אירועים נדירים. ומצד שני ניתוק כמעט כואב פיזית כמו להתעורר משנת הלילה לצלילי פקודת "בוקר טוב!" של המטפלת, בדרישה לשבת בכיתה מול לוח וללמוד כ"כ הרבה שעות ביום ואז לחזור הביתה ולשבת לעשות תרגולי בית וגם כאן יש לי דוגמאות אין ספור.
היום בדיעבד אני יכולה להגיד שהשילוב הזה זרע בי ידיעה של חיבור עמוק לצד כמיהה לנוכחותו בכל הרבדים. בשנות ה 30 המוקדמות שלי פניתי ללימודי חינוך וסביבה דרך מיומנויות הישרדות בשיטת 8 המגינים ב Wilderness Awareness School שבמדינת וושינגטון בארה"ב. בהתחלה הופתעתי מאוד - הקצב הואט, המעברים - כמו מעבר משינה לערות, מנוחת צהריים או מפעילות אחת לאחרת, קיבלו מסגרת ומקום של כבוד, שרנו, צחקנו, שוטטנו ומתוך כל זה למדנו המון. עברתי בשנה הזו תהליך חיים מואץ - הגעתי כתינוקת שאינה מכירה דבר בסביבתה: הצמחים, החיות, מזג האויר ומיומנויות ההתמצאות בשטח היו שונות לגמרי מכל מה שהכרתי, ובסוף השנה יצאתי (יחד עם כל הכיתה שלי) למסע התבגרות: שבוע הישרדות בשטח, ללא ציוד מלבד הבגדים שעל גופי והידע שרכשתי במהלך השנה. למרות שהסביבה הייתה זרה - גם הסביבה הביולוגית, גם השפה והניואנסים האנושיים תרבותיים, הייתה לי תחושה עמוקה של חזרה הביתה, כ"כ עמוקה שלא פעם עלה בי עצב עמוק כשפתאום הרגשתי שאני מקבלת דברים שאפילו לא ידעתי שחסרים לי…. במהלך הלימודים, לאט לאט, נחשפה התבנית לפיה השיטה עובדת תבנית שמילאה אותי בפליאה, ממש כמו קורי עכביש: מורכבת אבל פשוטה, חזקה ועדינה מאין כמוה, יופי מפעים הנגלה רק למי שמחפש אותו. נלכדתי בשמחה רבה בקורי העכביש, והמשכתי לעוד שנתיים של העמקה בלמידת התבנית המופלאה הזו פשוט על ידי זה שהפכתי לחלק מצוות בית הספר: בשנה הראשונה בתוכניות הילדים ובשנה השנייה כעוזרת הדרכה בתוכנית למבוגרים (זו שאני עשיתי בהתחלה).
והנה גם הרשימה הרשמית…: למדתי ולימדתי ב Wilderness Awareness School וושינגטון, ארה"ב.
לימדתי בקורס "שפת הציפורים" עם אורי ערד. לימדתי בקורס מדריכי ליקוט עם שימי רף. עוסקת בחינוך ופיתוח יכולות למידה דרך מיומנויות הישרדות בשיטת 8 המגנים לפי ג'ון יאנג. חוקרת ומפתחת מיומנויות קדומות כגון חניכה, הדרכה, סיפור סיפורים, יחסים וקהילה. חברה בצוות ההפקה של "אבני דרך" ו "שבע אבנים" - התכנסויות מלאכות קדומות. עוסקת ביחסים בין אדם לסביבתו, לחברו ולעצמו, בבניית קהילה, בשיפור יכולות הדרכה והובלת קבוצה, בדינמיקה קבוצתית ובמיצוי ופיתוח יכולות למידה אישיות.

מאז ילדותי (1989) הטבע הוא ביתי. כילדה, הייתי קמה בכל בוקר לשירת הציפורים בכרמל הירוק. כיום אני קמה למשמע ציפורי יער האלונים בטבעון.
אני עוסקת באומנות ומלמדת בסטודיו יער בטבעון, יוצרת, מלווה ומורה לאומנות בבית הספר יער "ילקוט הרועים" וכמו כן, תרפיסטית באומנות.
מאז ילדותי יצרתי בחומרים שונים ונמשכתי לציור ויצירה מחומרי הטבע. מאז ועד היום, שאבתי השראה רבה ממשפחתי האומנותית - סבי הצייר, סבתי שהגיעה מפרו הרחוקה ולימדה אותי את מלאכות האריגה (ובכך הכניסה אותי אל תוך שושלת ארוכה של עוסקות במיומנויות קדומות) ועוד יוצרים רבים.
השילוב בין אהבה לאומנות ואהבה לטבע הוביל אותי אל מחוזות מרתקים. נסעתי לאירופה ללמוד אצל מאסטריות שונות וכך קרה שבמהלך השנים למדתי אמנות, איור וציור אצל מורים שונים, בויצו חיפה, בקיבוץ הרדוף, באוניברסטית חיפה ומאמנים שונים מהארץ ומחו"ל. הרשימה ארוכה ולכולם אני מכירה תודה.
לקראת אמצע שנות ה- 20, פניתי ללימודים אקדמיים (עבודה סוציאלית) ואחרי שמצאתי שאיני חשה במקומי, שאני ביובש אומנותי ובניתוק כללי, הרגליים והלב הובילו אותי להתחבר מחדש אל עולם הטבע ולחזור לשהות ארוכה ביער- לסקרנות ולפליאה מעולם החי. לשמחתי הרבה, הקשבתי לעצת חכמות ממני, לקחתי הפסקה ממרוץ החיים ובמשך חודשים ארוכים שהיתי בטבע, הכרתי את הציפורים סביבי, ונתתי לציור להוביל אותי ולהתמסר ליצירה ביער. כך, הפך הציור בטבע, לחלק יומיומי ובלתי נפרד ממני בארבעת השנים האחרונות. ויש לי הזכות לחלוק את אהבתי לציור ויצירותיי ולהציג בתערוכות שונות לאורך השנים האחרונות.
במקביל ללימודי תואר שני בתרפיה באמנות באוניברסיטת חיפה, נולד בי הצורך ללמוד ולהעמיק את יכולות החיבור שלי אל הטבע ובפרט לציפורים שכה ריתקו אותי. הצטרפתי לקורס מיומנויות חיים של שומרי הגן, ומשם הגעתי אל שפת הציפורים.
שמחה ביותר ללמד ציור, כבר שנה שלישית, בקורסים השנתיים של שפת הציפורים, וכן השנה לאצור תערוכה בנושא שפת הציפורים "ציפור מה את שרה?" בגג הירוק של מוסללה, במסגרת פסטיבל מנופים לאומנות עכשווית.
חשה הכרת תודה גדולה לאורי ערד, לסטפן קסטנבוים ולקבוצת החברים ללימודים, על כך שפתחו בפני את השער להקשבה והיכרות עמוקה עם היצירות האהובות עליי- הציפורים. תודה לציפורים על אינספור רגעי השראה, על אינספור שיעורים ורגעים משני חיים.

לפני מספר שנים החלטתי לצאת לחיפוש מעמיק יותר אחרי 'חיבור 'ביום יום ובכל רגע של החיים.

שנה לאחר מכן החלטתי לעלות לארץ מקליפורניה עם בעלי ושלושת ילדי הקטנים.

היום אני גרה ביודפת והשנה אצטרף לצוות ההדרכה של שפת הציפורים. רוב הזמן אני מסתובבת ביודפת עם המשקפת ומתרגשת מחדש כל פעם כשאני מוצאת ומכירה ציפור.

איזה כיף זה להיות זקנה ועוד יותר, להיות זקנה בשבט, בקהילת שפת הציפורים.
גדלתי בכפר בחצר האחורית צמחו בגאון שני עצי זית בני 400 שנה, גידלנו ירקות
בגינת הירק ובעלי חיים .כשבגרתי יצאתי לעולם הרחב ולאחר שנות נדודים גיליתי
כי יעודי בחינוך הפתוח. שבתי והעמקתי בעולם האקדמיה בהכשרת פרחי הוראה.
לקראת פרישה, בגיל שבו שוב לא יודעים מה נעשה כשנהיה גדולים, קבלתי הצעה
לבוא ללמוד את שפת הציפורים. את השפה אני עדיין לומדת בסקרנות מרובה.
ויחד עם א.נשי הקהילה, יושבת ביער סביב המדורה וטווה קורים עדינים אל כל
ההוד הנגלה סביבנו.

יליד 1975, אב לאלה ובן זוג לעדי. מתגורר בקרית טבעון ואיש חינוך בגיל הרך כ-17 שנה.
בעל שני תארים בחינוך לגיל הרך, בוגר לימודי שומרי הגן ושפת הציפורים ובעל רצון תמידי לחקר וסקרנות מהחיים.
נחשפתי לעולם הציפורים במקרה (או שלא במקרה?!) ונגלה לי עולם מקביל לשלנו, שנותן לי נקודת מבט נוספת על החיים, על חינוך, חיבור והתפתחות אישית.

תודה לחוץ שמאפשר לראות פנימה ולכל המורים והדמויות שנפגשתי בדרך ולאלה שיבואו בעתיד.

נולדתי ביפו ב1980 כיום אני מתגוררת בעין הוד עם שני ילדי ובן זוגי.
בילדותי למדתי בבית ספר לטבע, כבר בתור ילדה נמשכתי אל המפל הקטן והנסתר שבגן הבוטני שזרם לו לאיטו.
בנערותי נדדתי בין חיים בעיר לחיים בכפר. סופי שבוע וחגים העברתי במדרונות הכרמל בביתם של סבא וסבתא. החורש הסבוך משך אותי לשיטוטים אינסופיים, בהם חוויתי לראשונה את העוצמה של שהות ארוכה ועצמאית בטבע. במקביל הייתי חברה בחוגי סיור, שם נפרשו שבילים מתפתלים והכרות עם הארץ דרך הליכות ארוכות.
לאורך חיי ניגנתי אבוב בתזמורות, הפקתי וביימתי סרטים ועסקתי בתחומי אמנות ויצירה שונים. היום אני כבר לא מנגנת ומפיקה, אבל עד היום טבועה בי התחושה של ההנאה וההתרגשות בה אלמנטים שונים חוברים לדבר אחד שלם.
מסע חיי הפגיש אותי עם תחום הליווי הרוחני והבודהיזם שמגלמים בתוכם איכות של הקשבה עמוקה וחמלה אל עצמי ואל האחר. את אותן האיכויות אני מוצאת בחווית הלימוד היומיומית המרגשת של שפת הציפורים, בה כל הקולות חוברים לסיפור אחד. בשבילי הגילוי ששפת הציפורים היא הפס קול שמלווה את הסרט שאנו חיים, מטעינה אותם בהתרגשות, בפליאה ובהנאה גדולה.

בת 40, מפרדס חנה אמא לשניים בחינוך ביתי.
עוסקת בחינוך סביבתי יותר מ-15 שנים בעיקר דרך החברה להגנת הטבע,
ויש לי תואר שני בלימודי הסביבה מביה"ס פורטר מאוניברסיטת ת"א.
אוהבת את השקט ותחושת הבית שהטבע נותן לי, להיות בפליאה והתרגשות כילדה מהדברים הקטנים, ולהודות עליהם.
נהנית לבלוש אחר עקבות, להתנסות בגילוף ובקליעה, לאסוף נוצות, ובעיקר להעביר הלאה את ההשראה שלי מהשהייה בחוץ.