מודל "שמונת המגינים"
כשמבלים זמן בחוץ אי אפשר שלא להבחין בתופעות שמתרחשות בעקביות בזמנים שונים של היום והשנה, כמו השמש שזורחת כל בוקר והקור של החורף.
התבוננות בדגמי טבע אלו מגלה לנו מגמות ונתיבי זרימה חוזרים המשפיעים על כל מה שקורה - זמני פריחה וקמילה, קינון ונדידה ואפילו שינה וערות, יצירה ומנוחה.
כיוון שמגמות אלו הן עקביות וחוזרות על עצמן, קל למצוא בהן מעיין תרשים זרימה או מפה הניתנים ליישום והחלה במספר רב של אפשרויות למידה בחיינו.
כל אחד מ-8 ה"מגינים" מקושר לאחת מ-8 רוחות השמיים (צפון, צפון-מזרח...) אשר מייצגת ארכיטיפ של איכויות דגמים מעולם הטבע. שכבות נוספות מולבשות גם הן על הליבה של כל ארכיטיפ שמייצג כיוון מסויים.
שמונת המגינים מסמלים שלבים שונים במחזוריות הטבעית, כל אחד מן המגינים מקושר לאחת משמונה רוחות השמיים (צפון, צפון-מזרח וכו'), כל כיוון מייצג ארכיטיפ של איכויות ודגמים מעולם הטבע.
שיטת 8 המגינים נאספה על ידי ג'ון יאנג שהבחין במהלך ההתבגרות שלו בפער בין החברה המערבית לחברות מחוברות אדמה - פער שמתבטא גם בחיבור עם הסביבה, בין אדם לאדם, בין אדם לעצמו וביו אדם להיסטוריה, לשושלת ולאדמה, אבל גם ברמת השמחה, החיות, יכולת הריכוז, הבריאות, תחושת הסיפוק וההגשמה, השייכות, מציאת הדרך בחיים ואפילו…. בהומור!
ההבנה הזו שלחה אותו למסע של מחקר אישי ואנתרופולוגי להבין מה הם המרכיבים התרבותיים שמעודדים חיבור, שהם אוניברסליים, חוצי יבשות ומשותפים לכל התרבויות שחיות בחיבור.
את המרכיבים האלו הוא אסף לשיטת 8 המגינים בכדי שנוכל ליישם אותם ולהחזיר את החיבור לעצמנו ואל התרבות שלנו.
שימוש במודל כאמצעי עזר מסייע לנו להבחין במערכות היחסים הקיימות בטבע, למפות אותן ואת השלבים השונים המהווים חלק במחזוריות שלהן, ולהשתמש בידע שלנו אודות הזרימה הטבעית כדי ללכת "עם" ולא "נגד".
ובתכלס? פחות מאבקים, פחות מאמץ, ויצירה של קהילה תומכת, בין אם זה בכיתה, במקום העבודה או בתוך בית המשפחה.
אז איך יוצרים את זה בעולם בו הכל מהר ונוצץ ורועש?
בעולם שלנו המושגים "למידה" ו"עבודה" ואפילו "תהליך" הם מושגים המתקשרים אסוציטיבית עם קושי, מאמץ ומאבק.
לפי אנתרופולוגים, בשבטים החיים בצורת חיים שעדיין מחוברת לטבע, אין לימוד מאורגן של הילדים, אבל בכל זאת לכל אחד מהילדים , בהגיעו לבגרות (סביבות גיל 16) יש ידע המשתווה ל3 (!) דוקטורטים, אז איך זה קורה?
מה המערכות החברתיות קהילתיות שמאפשרות את זה? מה התנאים הסביבתיים שמעודדים את זה? ואיך אנחנו יכולים ליצור את המצב בו הסקרנות הטבעית יכולה להוביל את הלמידה?
מתוך התבוננות בדפוסים המחזוריים הנמצאים בטבע, כמו זריחה ושקיעה, פריחה וקמילה, קינון, נדידה, יצירה ומנוחה ומתוך לימוד של המרכיבים התרבותיים של תרבויות ילידיות מרחבי העולם פיתח ג'ון יאנג את מודל שמונת המגינים.
המודל מהווה מעיין תרשים זרימה או מפת דרכים והוא ניתן ליישום בתרחישי למידה שונים ורבים, החל מלימוד בבית הספר, חונכויות ארוכות טווח, הנחיית קבוצות, הובלת פרוייקטים, עבודה בצוות, החזקת מרחב לעצמי ולאחרים ועוד ועוד.
ככל שלומדים את המודל התחושה היא לא של לימוד משהו חדש, אלא היזכרות בתנועה הטבעית, הקלה והנוחה.
לדוגמה - לאיזו עונה יש איכות דומה לזריחה? אם היה צריך לתאר את האיכות המשותפת בתנועת גוף מה היית עושה?
שימוש במודל כאמצעי עזר מסייע לנו למפות ולהבחין בשלבים ובמערכות היחסים המתרחשים בטבע, הן בקנה מידה רחב מאוד והן בדקויות של למידה ותרבות אנושית.
התוצאה היא ערכת כלים דינאמית המייצרת חיבור לטבע ברמה האישית וגם ברמה הקהילתית.
מודל 8 הכיוונים הינו מפת-דרכים ליישום אסטרטגיות חינוכיות, התפתחות אישית, בניית קהילות, תהליכים ארגוניים ועוד...