סטפן קסטנבאום

תוך כדי שאני כותב מילים אלו אני חווה התרגשות והכרת תודה עצומה.
אני יליד 82, אב לשנים. מתגורר במצפה מתת. בוגר 8 shields institute, מדריך שומרי הגן, מתכנן פרמקלצ'ר. במשך רב ימי חיי אני זוכר את עצמי מתהלך אם תחושה של בידוד. כל מה שקורה סביבי נראה כחסר משמעות או לא נראה כלל.
בתור ילד שגדל בעיר ועבר לכפר ההרגשה הזו רק הלכה והתעצמה. משהו תמיד היה חסר. לא ידעתי מה הצמחים שמקיפים אותי, לא ידעתי מי החיות הסובבות אותי, לא ידעתי בדיוק מה הדרך הנכונה לפנות לקהל בני האדם העומד סביבי. כאשר נולדה בתי הבכורה החלטתי שלא עוד. אני חייב לפתח בי כלים לראות את העולם ולהכיר אותו טוב יותר, להצליח לראות יותר ולהכיר לעומק. הרגשתי צורך בלתי נשלט לפתח בי את היכולת להעביר לילדיי ידע בסיסי על מה שסובב אותנו. זה הרגיש כמו שליחות, כמו הכרח. עשיתי ניסיונות רבים כדי ללמוד ולהבין את העולם שסביבי. כך הגעתי, לפני יותר מעשור ללימודי הפרמקלצ'ר ואז לשומרי הגן.כעבור מספר שנים של הדרכה בארגון מעורר ההשראה הזה הגעתי שוב לאותה הנקודה. משהו חסר. הידיעה וההבנה שלי פגשה קיר חדש וגבוה שדרכו לא הצלחתי לראות. למזלי הרב הכרתי(בזכות אורי ערד וטאווה גורן חיטין) את 8 shields institute ואת "שפת הציפורים".העיניים נפתחו לרווחה, הבנה של המערכות הפעולות סביבי החלה לחלחל והקיר נעלם, התמוסס.
הציפורים הן אלו שעזרו לי לפורר את הקיר ולפתוח בפני את השער אל עולם שלם. עולם שמקיף אותנו בכל רגע נתון. עולם של שירה, עולם של חיות הנותנות כל כך הרבה השראה, עולם של הקשבה לכל. הציפורים פשוט מספרות כל הזמן מי ומה נמצאים איפה ועוד. מאז הציפורים מלוות אותי בכל מקום בו אני נמצא. בביתי, בעבודתי אם קבוצות שומרי הגן, בקהילה שלי. בכל מקום אליו אני הולך אני מרגיש בבית. השמיים הם הגבול כרגע. תודה רבה לכל הנסיבות המורים והחברים שהובילוני עד כאן.
תודה רבה לציפורים.