top of page

* על פי מודל שמונת המגינים

birds_lang _logo_0001.png

Item List

Read More

מאז שאני ילד אהבתי לצאת החוצה, לעקוב אחר בעלי חיים, להתבונן בהם ובסימנים שהם משאירים. הרצון להעמיק את ההיכרות עם הטבע ובעלי החיים מלווה אותי מאז והגששות עבורי היא דרך חיים. רואה ב"שפת הפרא" תפיסת חיים שמזמינה אותנו להיות ערניים ומודעים לכל מה שקורה סביבנו בכל זמן ובכל מקום. חי באלמגור, נשוי לנטע ואב לעופר ודרור, מפרזל סוסים, מורה דרך ומנחה סדנאות שטח וגששות.

אור ברגהאוס

צוות שפתה

יליד 1981, חי ביודפת עם רבקה אהובתי. אוהב אנשים ציפורים, צמחים דגים, יונקים ויצורים שאוהבים להסתתר....
מאז שאני זוכר את עצמי היופי, העוצמה והמסתוריות של הטבע ריתקו אותי. התחלתי להדריך בחוגי סיירות של החברה להגנת הטבע בחברה בגיל 16, תוך כדי שירות צבאי בגרעין נח"ל של החברה להגנת הטבע פגשתי "במקרה" את שומרי הגן. המפגש הזה היה בהחלט נקודת מפנה חשובה בחיי שגרמה לי להבין שיש עוד אנשים כמוני שמחפשים לחיות בשפיות קרובה לטבע ושאני לא המשוגע היחידי ולא צריך למצוא לי איזה אי בודד לבלות בו את שארית חיי כמו שתכננתי מאז ילדותי.
אחרי סדרה של מפגשים יוצאי דופן עם ציפורים מדהימות באתיופיה חזרתי לארץ והחלטתי שאני משקיע את כל הזמן והמרץ שלי בכדי להפוך לצפר.
את שפת הציפורים הכירה לי חברתי היקרה ג'ניפר ברזי במהלך הרפתקאה משותפת ומשוגעת בתוכנית שהשתתפנו בה ביחד בבית הספר living wild בוושינגטון, ארה"ב. משם כבר לא הייתה דרך חזרה, ג'ן העבירה לי הקלטות של ג'ון יאנג כשהוא מדבר על שפת הציפורים ופשוט הרגשתי שמצאתי את הידע והמורה שחיפשתי במשך שנים רבות. הצטרפתי לתוכנית לימודים ב- 8 Shields Institute בקליפורניה ומאז אני מתמלא בהשראה משיטות הלימוד והחניכה בקהילה התומכת והבינלאומית שנוצרה סביב בית הספר. מרגיש זכות גדולה להיות חלק מקבוצת א.נשים שמביאים/ות לישראל את הידע העתיק הזה שנמצא בבסיס של כל יצור חי.
לאורך הדרך פגשתי אנשים מורים וצפרים מדהימים שלקחו אותי כל פעם צעד נוסף בהכרות ובמפגש שלי עם עולם הציפורים והנה הזדמנות להודות להם: ליאור כסליו, ערן בנקר, טוביה קהן, יואב פרלמן, ברק גרניט, אמיר בלבן, אלי חביב עדו קרן ועוד שפע של מורים מזדמנים. תודה.

אורי ערד

צוות שפתה

גרה בעמיקם יחד עם ילדיי ובן זוגי. מדריכה ילדים ונוער בשומרי הגן ומלווה סדנאות ליקוט. אוהבת את הטבע על כל יופיו ותבונתו. נהנית ללקט, ליצור, לרקוד ופשוט להיות יחד עם קהילה וחברים טובים.
רכזת צוותי הילדים בהתכנסויות אבני דרך ושפת הציפורים

איילת באשר

מאז ילדותי, שהיתי בטבע ואהבתי אותו מאוד. חשבתי לתומי, שזהו הרובד העמוק ביותר האפשרי לחיבור עם הטבע.
ואז לגמרי במקרה, התווודתי לשפת הציפורים. מאותו הרגע, נפתח בפני שער לעולם קסום של פליאה, חיבור, סקרנות והקשבה. זכיתי לגלות מימד נסתר שלא ידעתי על קיומו. החיים נהיו להרפתקה יום-יומית, ומזה כעשור שפת הציפורים הפכה לעיסוק המרכזי בחיי. פינת הישיבה שלי ביער הפכה לבית שני עבורי, והמשרד עבר לחצר.
אשמח לעזור, לאלו שיבחרו בכך, לצעוד דרך השער הקסום של שפת הציפורים.

תודה ענקית למורים שלי. תודה לטבע, שמזכיר לנו, תמיד, ברוחב העמוק, שהכל בסדר.

איתן רובינשטיין

צוות שפתה

את שפת הציפורים הכרתי במהלך ריטריט מדיטציה אישי בכליל. ישבתי למדיטציות ארוכות ויצאתי לשוטטיות בואדי. בין המשתתפים הבודדים הנוספים בריטריט הייתה קרן, שאת הישיבות וההליכות עשתה עם משקפת ומגדיר ציפורים.
בדרך החוצה מהריטריט קרן סיפרה לי על שפת הציפורים, ובכמה דקות לימדה אותי איך לשמוע ולראות ציפור נסתרת שנמצאת בכל מקום - סבכי. היא אמרה לי "רק תשב בחצר שלך עשרים דקות". ישבתי. גיליתי פשוש ירגזי צופית בולבול ונקר. ציפורי החצר גילו לי על צפע, זעמן שחור, חתול עצלן ובעיקר על החתול הרוצח, שפעם אחת יצאתי לקריאות עליו ומצאתי על האדמה בולבול שאת פעימות ליבו האחרונות הרגשתי בידי.
שפת הציפורים עבורי היא תנועה של התקרבות לחיים, סביבי ובתוכי, משחק של הקשבה, תשומת-לב, גילוי ופליאה.
למדתי פיסיקה, פילוסופיה, הוראה, ליווי רוחני, תרבות יהודית, ומספר קורסים שנתיים בשפת הציפורים, חיבור לטבע ומלאכות יער. אני מורה בחווה חקלאית ותסריטאי. חי בגבעת-עדה בשכנות לצופיות ולבזים האדומים.

אלון רותם

פסיכולוג קליני מומחה. מייסד טבע ומהות מנהל את בית הספר לפסיכותרפיה. מטפל בטבע. עוסק בתרגול אומנויות תנועה ותרגול מדיטציה.

אסי שורק

נולדתי ב 1990, וכיום אני חיה בחוף הכרמל עם אסף בן-זוגי. אני חוקרת ביו אקוסטיקה (בעיקר ציפורים) במסגרת תואר שני בביולוגיה, בוגרת תואר ראשון בחינוך אנתרופוסופי והוראת מדעי הטבע, מחנכת יער ובוגרת הכשרת המדריכים של שומרי הגן.
מאז שאני זוכרת את עצמי אני קשורה לטבע בכלל ולחיות בפרט. תחילה היה זה בעיקר לחיות הבית בו גדלתי, אך עולם הטבע מסביבי עדיין נותר רחוק.
בגיל 18 הגעתי לבי"ס שדה הר-הנגב של החברה להגנת הטבע, התאהבתי בנגב ובמשך 6 שנים עבדתי כמדריכת טיולים.
שם, נחשף בפני עולם ידע עשיר ומגוון, אך עם הזמן הרגשתי שה"ידע" אינו מספיק, משהו היה חסר...
לשמחתי, שבילי המדבר הפגישו אותי עם ארגון שומרי-הגן וב 2013 הצטרפתי לקורס המדריכים. בקורס נוכחתי לגלות שה"ידע" הוא אכן נדבך חשוב להכרת סביבתנו, אך הרגש וההקשבה הם אלו שיוצרים את הקשר, רוקמים חיבור עמוק לעולם בו אני חיה ומקנים לי תחושת בית ושייכות.
דרך שומרי הגן התוודעתי ל"שפת הציפורים" וב 2017 הצטרפתי לקורס בהרי ירושלים בהדרכתם של אורי וסטפן.
ההתנסויות השונות לאורך המפגשים והכלים שקיבלנו בקורס, פתחו בפני שער "חדש-ישן" לעולם.
דרך ההקשבה לציפורים אני לומדת להקשיב לעולם סביבי; לאנשים, לחיות, לצמחים ולאדמה, וכמו כן להקשיב פנימה- להכיר ולדייק את עצמי.
דרך שפת הציפורים אני לומדת לחיות ביתר תשומת לב ורגישות ועל כך ליבי מלא הכרת תודה!

אפרת תורן

כשאני בחוץ, במרחבי הבר, הלב שלי מרגיש כלכך בבית, חי, שייך ומאושר. נשמתי מתמלאת באנרגיית החיים שמפיחה בי תחושות קמאיות ומעוררת את הקול המשתוקק עמוק מבפנים- לחלוק את המתנה העצומה הזאת עם עוד ועוד שמתגעגעים..
אני אוהבת את החיים מאוד. את מלאותם וקדושתם הנוכחת בכל; בעצים, במרחבי מדבר, בלב שבור, בצחוק ילדים, בחיות הבר, במפגש עיניים, בלידה, במוות, בשירת מעגל.. מתרגשת מזה שנים ליצור עבור מבוגרים וילדים מרחבים אשר מחברים למלוא החיים ומאפשרים לטפח קשר עמוק, אוהב, חופשי ומשגשג יותר עם עצמנו, אחד עם השני ועם מעגל החיים הגדול.
אני זוכרת ממעמקים ומזכירה את חכמת ושפת הלב העתיקה. שפה המאחדת שמים ואדמה, מחברת את מלוא אנושיותנו עם נשמתנו ועם נשמת הבריאה, משיבה כל אחד ואחת למקומו הייחודי והשייך במשפחת החיים.
מודה לדוברים והמשמרים הגדולים של שפת החיים הזו המהווים עבורי מצפנים רבי עוצמה והשראה - ילדים, הטבע הפראי, תרבויות ילידיות , סבים וסבתות שצעדו שליחותם והותירו עבור כולנו עקבות.
עוסקת בריפוי, ליווי, הנחיה וחניכה;  לילדים, מבוגרים, הורים, מחנכי יער, גננות יער וגננים. בשותפות עם טבע הבריאה ולחישות הרוח המעודנות מבחוץ ומבפנים.
שותפה במעגלי העשייה והיצירה של שומרי הגן, אבני דרך ושבע אבנים, אקפלת יער, הורות כמעשה ניסים וכמובן שפת הציפורים.
חיה בהררית עם משפחתי האהובה

בת חן נחום

הטבע עבורי הוא בית – מרחב של שקט שבו אני יכולה לחזור ולהתרגש מהדברים בעיניים של ילדה.
אני ממשיכה להעמיק ולרכוש מיומנויות נוספות של חיבור לטבע – מגששות ושפת הציפורים ועד לציור בר ומלאכות קדומות.
יותר מכל, אני נהנית ליצור מרחבים שמאפשרים להניח את המאמץ ולפגוש את עצמנו ואת האחר דרך משחק, נוכחות ופליאה.
אמא לשניים מפרדס חנה. בעלת תואר שני בלימודי סביבה, עם מעל 20 שנות ניסיון בחינוך סביבתי והנחיית קבוצות בשטח.

גל טל

צוות שפתה

יש לי את הזכות ללמד אנתרופולוגיה באוניברסיטת בר-אילן ולימודי סביבה בתוכנית הבינלאומית בבית-הספר ללימודי הסביבה באוניברסיטת ת"א. מחקרי מתמקדים בשני נושאים עיקריים: 1. האופן בו אנשים בחברות לקטים-ציידים תופסים את העולם 2. ילדות וחינוך בחברות לקטים-ציידים.
במקביל למחקר אקדמאי, אני מקדיש חלק משמעותי מזמני להתנסות במסורות שונות של מדיטציה והוראתן. עד היום השלמתי תואר שלישי באנתרופולוגיה, תואר שני בארכיאולוגיה פרהיסטורית ותארים נוספים בהיסטוריה כללית והוראה. במהלך שנות התשעים לקחתי חלק בחפירות ארכיאולוגיות של אתרים פרהיסטוריים מתקופות שונות. בשנים האחרונות אני לוקח חלק בשינוי לימודי הסביבה במערכת החינוך ובליווי בתי-ספר המצויים בתהליכי שינוי והתחדשות פדגוגית.

דניאל נבחר לאחרונה ברשימת 60 המרצים מעוררי ההשראה באקדמיה בישראל

ד"ר דניאל נווה

עוסק בתיאטרון ובפלייבק, בהנחיה בכתיבה ובשירה.
ריפוי רגשי דרך תרפיה בדרמה ומשחק.

דן סודרי

נולדתי ביפו ב1980 כיום גרה בעין הוד.
במהלך חיי נדדתי בין חיים בעיר לחיים בכפר. החורש הסבוך משך אותי לשיטוטים אינסופיים וחיפוש מתמיד אחר מפגש עם החוץ ועם עצמי.
יש בי תודה גדולה לפלא הזה שנקרא "שפת הציפורים" שמזכיר לי איך כל הקולות והאלמנטים השונים חוברים לדבר אחד שלם.
מסע חיי, הפגיש אותי עם הליווי הרוחני והדרך הבודהיסטית, המגלמים בתוכם איכות של הקשבה עמוקה וחמלה, את אותן האיכויות אני מוצאת בחווית הגילוי היומיומית המרגשת של שפת הציפורים, המטעינה את חיי בהתרגשות, בפליאה ובהנאה גדולה..

דנה טל שגב

צוות שפתה

כשהייתי קטנה והיו שואלים אותי 'מה החיה האהובה עליך?' עניתי 'ציפור', ואז שאלו אותי 'אבל איזו ציפור?', ועניתי 'כל ציפור'. מאז קצת גדלתי, ואני שמחה לספר שהתשובה לא השתנתה בהרבה. ציפורים ליוו ומלוות אותי באירועים משמעותיים בחיי, מגלות ומבהירות לי את הדרך.

הדר מזיג

זמר יוצר, מספר סיפורים, מדריך בשומרי הגן,
בונה כלי נגינה, מפתח את גישת ״מוסיקת יער״
ומלמד אותה בבית החינוך ילקוט הרועים (ביה״ס יער)
ובסדנאות ברחבי הארץ.

זנדי (גיא זנדמן)

צוות שפתה

אני טאווה, נולדתי בקיבוץ משמר העמק.

כמי שגדלה בקיבוץ בשנות השמונים זכיתי לחוות את שני צידי המטבע של החיבור/ניתוק מהטבע (כשאני אומרת טבע אני מתכוונת גם לעצמי…).

הילדות שלי רצופה בחוויות חיבור כמו הליכה יחפה, זמן משחק חופשי ביער, בישול על מדורה, מנוחת צהריים (של כולם!), אכילת צמחי בר ועוד ועוד, כל אלו היו חלק משגרת היום ולא אירועים נדירים. ומצד שני ניתוק כמעט כואב פיזית כמו להתעורר משנת הלילה לצלילי פקודת "בוקר טוב!" של המטפלת, בדרישה לשבת בכיתה מול לוח וללמוד כ"כ הרבה שעות ביום ואז לחזור הביתה ולשבת לעשות תרגולי בית וגם כאן יש לי דוגמאות אין ספור.

היום בדיעבד אני יכולה להגיד שהשילוב הזה זרע בי ידיעה של חיבור עמוק לצד כמיהה לנוכחותו בכל הרבדים.

בשנות ה 30 המוקדמות שלי פניתי ללימודי חינוך וסביבה דרך מיומנויות הישרדות בשיטת 8 המגינים ב Wilderness Awareness School שבמדינת וושינגטון בארה"ב.

בהתחלה הופתעתי מאוד - הקצב הואט, המעברים - כמו מעבר משינה לערות, מנוחת צהריים או מפעילות אחת לאחרת, קיבלו מסגרת ומקום של כבוד, שרנו, צחקנו, שוטטנו ומתוך כל זה למדנו המון.

עברתי בשנה הזו תהליך חיים מואץ - הגעתי כתינוקת שאינה מכירה דבר בסביבתה: הצמחים, החיות, מזג האויר ומיומנויות ההתמצאות בשטח היו שונות לגמרי מכל מה שהכרתי, ובסוף השנה יצאתי (יחד עם כל הכיתה שלי) למסע התבגרות: שבוע הישרדות בשטח, ללא ציוד מלבד הבגדים שעל גופי והידע שרכשתי במהלך השנה.

למרות שהסביבה הייתה זרה - גם הסביבה הביולוגית, גם השפה והניואנסים האנושיים תרבותיים, הייתה לי תחושה עמוקה של חזרה הביתה, כ"כ עמוקה שלא פעם עלה בי עצב עמוק כשפתאום הרגשתי שאני מקבלת דברים שאפילו לא ידעתי שחסרים לי….

במהלך הלימודים, לאט לאט, נחשפה התבנית לפיה השיטה עובדת תבנית שמילאה אותי בפליאה, והיא ממש כמו קורי עכביש: מורכבת אבל פשוטה, חזקה ועדינה מאין כמוה, יופי מפעים הנגלה רק למי שמחפש אותו.

והנה גם הרשימה הרשמית…:

- למדתי ולימדתי ב Wilderness Awareness School וושינגטון, ארה"ב.
לימדתי והייתי שותפה בבניית- קורס "שפת הציפורים" עם אורי ערד.
- לימדתי והייתי שותפה בבניית קורס מדריכי ליקוט עם שימי רף.
- עוסקת בחינוך ופיתוח יכולות למידה דרך מיומנויות הישרדות בשיטת 8 המגנים לפי ג'ון יאנג.
- חוקרת ומפתחת מיומנויות קדומות כגון חניכה, הדרכה, סיפור סיפורים, יחסים וקהילה.
- חברה בצוות ההפקה של "אבני דרך" ו "שבע אבנים" - התכנסויות מלאכות קדומות.
- עוסקת ביחסים בין אדם לסביבתו, לחברו ולעצמו, בבניית קהילה, בשיפור יכולות הדרכה והובלת קבוצה, בדינמיקה קבוצתית ובמיצוי ופיתוח יכולות למידה אישיות.

טאווה (חמוטל) גורן חיטין

צוות שפתה

ציפורים עבורי, הן שער מדויק ושיקוף לאיך שאני כרגע. למדתי דרכן הקשבה ,מתינות, סבלנות, שיניתי, בזכותן, את איך שאני נעה ביער , וכך זכיתי למפגשים מרגשים עם בעלי חיים ועצים.
מדריכה בשומרי הגן. מובילת גן יער בצבעון, מחנכת כיתת עוזרר בבהס ילקוט הרועים, בה"ס יער ומלאכות בקיבוץ אלרום.
שותפה בצוות פדגוגיה של שומרי הגן. עוסקת שנים בעבודה חינוכית דרך חיבור ילדים למהות פשטות, אהבה, וטבע.

טל שני

אט אט אני מגלה ומתמסר יותר לקסמן של בעלות הכנף.
מנסה לשמוע את שאומרות, ונפעם.
שמי יואב, מורה ומדריך ילדים עם הטבע.
יוצא החוצה כל אימת שמתאפשר לי.
אבא לנרקיס ונשוי לסתיוי.

יואב זיו

לפני מספר שנים החלטתי לצאת לחיפוש מעמיק יותר אחרי 'חיבור 'ביום יום ובכל רגע של החיים.

שנה לאחר מכן החלטתי לעלות לארץ מקליפורניה עם בעלי ושלושת ילדי הקטנים.

היום אני גרה ביודפת והשנה אצטרף לצוות ההדרכה של שפת הציפורים. רוב הזמן אני מסתובבת ביודפת עם המשקפת ומתרגשת מחדש כל פעם כשאני מוצאת ומכירה ציפור.

יעל אוהל

יש עוד מספר חברי צוות

ליאור גל, אבא, לסוף וזוהרה, מנהל צוות פיתוח מאז היותי ילד עולם הציפורים שבה אותי ,החופש לעוף ,לשיר ,להיות עוצמתי ועם זאת קל כמו הרוח, בשפת הציפורים מצאתי את הבית ,איתה אני צועד בדרך כבר כמעט 4 שנים ,לומד , לעיתים גם מלמד ובעיקר בהכרת תודה עצומה על ההשפעה של שפת הציפורים בחיי,

ליאור גל

נעים להכיר,
שמי מוריה בן דרור ילידת 1970, אמא לשלושה.
מלמדת תקשורת טלפתית עם בעלי חיים, שזו תקשורת על חושית, מקימת המרכז "שפה אחת" ללימוד ופיתוח היכולת לתקשר עם בעלי חיים.

מוריה בן דרור

ילדת 1987, אמא לשניים, מתגוררת בשכונת שפירא בתל אביב. בוגרת שנה א' ושנה ב' של שפת הציפורים.
נולדתי וגדלתי בקיבוץ אפיק בדרום רמת הגולן. הילדות באזור המיוחד והמבודד הזה הפגישה אותי עם בעלי חיים רבים, הציפורים היו האהובות עלי. כשגדלתי עוד היו הנשרים מבקרים בשמי הקיבוץ באופן תדיר והם הילכו עלי קסמים. הציפורים הענקיות שחוצות את הואדי בדממה מוחלטת, וגורמות לכל כלבי הקיבוץ לנבוח ולסמן לי כי כדאי לצאת החוצה, הנשרים בשמיים.
אחרי שסיימתי תיכון נפגשתי עם צפר בשם אריה אוהד בדרום רמת הגולן, הוא לקח אותי תחת חסותו, צייד אותי במגדיר ומשקפת וקרא לי להצטרף אליו לסקרים של ציפורי שיר באזור גמלא. התמכרתי. עיינתי במגדיר ללא הפסקה והתחלתי להכיר בצורה קפדנית את המגוון המדהים של ציפורי השיר היציבות והחולפות בצפון הארץ.
כשעברתי לתל אביב פניתי למסלול שונה, לימודי חינוך וספרות. הפכתי למורה ומחנכת (עד היום) אך אהבת הציפורים לא נטשה אותי, ואני לא עזבתי אותה.
חשבתי כי בתל אביב לא אוכל למצוא את השפע והמגוון שפגשתי בצפון. טעיתי. את הטעות הנהדרת הזאת גילתי בעזרת שפת הציפורים. בימי הקורונה התחלתי ללמוד מרחוק, וגיליתי את סוד פינת הישיבה.
כמה התרגשתי לגלות כי מאחורי הבית שלי, בין איילון לקיבוץ גלויות, מבקרות ציפורים שלא העלתי בדמיוני הפרוע ביותר. אני זוכרת את ההתרגשות וההתפעמות שחוויתי כשפגשתי לפתע חכלילית עצים מאחורי הבית. מרעידה זנב ומבהיקה חזה. שפת הציפורים גילתה לי עולם פראי, מסתורי, צבעוני ומסחרר שקיים על גבול הכביש הסואן ביותר בארץ. למדתי לשבת ולהקשיב להן, להתחבר לעולמן ודרכן גם להתחבר אל העולם האנושי בצורה ערה יותר..
הלמידה מפינת הישיבה לא מפסיקה, והיום אני אפילו מתקשה לעזוב את תל אביב ולצאת לסוף שבוע לבקר את ההורים ברמת הגולן, כי מי יודע מה יתרחש בינתיים בעולם של מורותי הציפורים בפינת הישיבה שלי בתל אביב. אני מודה על האפשרות לחלוק את המתנה הנהדרת, המרגשת ומלאת התקווה הזאת. שפת הציפורים.

מיכל קרמונה וימן

בן 40, נשוי ואב לשניים.
מדריך "שומרי הגן" ו"שפת הציפורים", מנחה קבוצות ילדים ומבוגרים ובבתי ספר.

הטבע מהווה עבורי מרחב מוכר, נעים ומזמין מילדותי.
בשנים האחרונות, בזכות התבוננות בציפורים, באדמה וסקרנות בלתי פוסקת, גיליתי את הפלא הטמון בעולם ואת חשיבות האמונה בקסם.

אני נהנה משהייה בטבע, מבילוי עם מש�פחתי, מהאזנה לציפורים ומעיסוק בעבודות אדמה.

מתן יוסף

צוות שפתה

אוהבת טבע ובעלי חיים, מלאה בסקרנות, פליאה מהסובב אותנו ורצון להעמיק את החיבור עוד ועוד. שפת הפרא עבורי היא חוויות ההתרגשות שבמפגש עם כל יצור חי, קטן כגדול. זו ההזמנה וההזדמנות להבין את ההתרחשויות והסיפורים שמתרחשים סביבנו דרך העקבות וסימני השדה ולהגביר את תחושת "הבית" גם כשאנחנו בחוץ. אני מתאהבת במי�ומנות הזו כל יום מחדש. חולקת את האהבה הזו עם אור ועם ילדי, עופר ודרור. עוסקת כעשרים שנה בתחום החינוך, טיילות, קיימות, חינוך חוץ והנחיית סדנאות שטח וגששות.

נטע ברגהאוס

צוות שפתה

ילידת 1989, נשואה לאורי, קמה למשמע ציפורי יער אלוני התבור של טבעון בה מתגוררת.
בעלת הכשרה ותואר שני בתחומי אומנות, טיפול, חינוך וולדורף ויער. בעלת סטודיו יער לאומנות, ציירת, מאיירת, מנחה ציור בר - ציור בשטח הטבעי, מנחה שפת הציפורים, מורה לציור וממייסדי "בית החינוך ילקוט הרועים" ביה"ס יער בצפון רמת הגולן.
אהבתי הגדולה עוד מילדות היא להיפגש עם חיי הבר ובעיקר דרך התבוננות, רישום וציור.
יש לי הזכות לחלוק את אהבתי לציור דרך ההוראה ולהציג את יצירותיי בתערוכות שונות לאורך השנים.
מאמינה בכל מעודי בחיבור עמוק לטבע שמתאפשר דרך הציור ובאפשרות של כל אדם ליצור ולהנות מכך!
חשה הכרת תודה גדולה להיות חלק מצוות שפת הציפורים, בזכות המפגש עם שפת הציפורים נפתח בפני שער להקשבה, התבוננות והיכרות עמוקה עם הציפורים בפרט ועולם החי סביבי בכלל.

מודה לציפורים על אינספור רגעי השראה, על אינספור שיעורים ורגעים משני חיים.

נטע קומורניק

צוות שפתה

נולדתי ב1985 וגרה כיום במושב ציפורי בעמק יזרעאל היפיפה.
צועדת בדרכי החינוך והריפוי בגוף, נפש וברוח.
בהודיה גדולה לציפורים שמשמחות אותי כל יום מחדש ומאפשרות לי חיבור גדול פנימה אלי והחוצה לעולם,
ול"שומרי הגן" ו"שפת הציפורים" שפתחו עבורי שערי חיבור גדולים לעולם הטבע והלב.
בת זוג לאריה ואמא לאביגיל, יהונתן ואלון סהר אהובי ליבי.

נטע-לי גלזר

צוות שפתה

שומרת האש
אמא לשלושה מתוקים, שחקנית ב"פשוט תיאטרון יער" מאז הקמתו.
מנחת סדנאות תיאטרון ומורה בקורס שנתי ביער של המצאה וסיפור סיפורים.
חברה באנסנבל תדהרים- תיאטרון פלייבק. מורה ב"שיטת ימימה-לימוד חשיבה הכרתית".

נעמה תל צור

תוך כדי שאני כותב מילים אלו אני חווה התרגשות והכרת תודה עצומה.
אני יליד 82, אב לשלושה. מתגורר במצפה מתת.
בוגר 8shields institute מדריך בשומרי הגן, מתכנן פרמקלצ'ר.
במשך שלושת העשורים הראשונים של חיי אני זוכר את עצמי מתהלך אם תחושה של בידוד. כל מה שקורה סביבי נראה כחסר משמעות או לא נראה כלל.
בתור ילד שגדל בעיר ועבר לכפר ההרגשה הזו רק הלכה והתעצמה. משהו תמיד היה חסר. לא ידעתי מה הצמחים שמקיפים אותי, לא ידעתי מי החיות הסובבות אותי, לא ידעתי בדיוק מה הדרך הנכונה לפנות לקהל בני האדם העומד סביבי.
כאשר נולדה בתי הבכורה החלטתי שלא עוד. אני חייב לפתח בי כלים לראות את העולם ולהכיר אותו טוב יותר, להצליח לראות יותר, להכיר לעומק. היום אני יודע שזאת היית כמיהה אנושית ובסיסית לחיבור.
הרגשתי צורך בלתי נשלט לפתח בי את היכולת להעביר לילדיי ידע בסיסי על מה שסובב אותנו.
הרגשתי צורך להעניק להם חיים של חיבור.
זה הרגיש כמו הכרח. עשיתי ניסיונות רבים כדי ללמוד ולהבין את העולם שסביבי. כך הגעתי, לפני כ16 שנה ללימודי הפרמקלצ'ר ואז לשומרי הגן.
כעבור מספר שנים של הדרכה בארגון מעורר ההשראה הזה הגעתי שוב לאותה הנקודה. משהו חסר. הידיעה וההבנה שלי פגשה קיר חדש וגבוה שדרכו לא הצלחתי לראות. למזלי הרב הכרתי (בזכות אורי ערד וטאווה גורן חיטין) את 8 shields institute ואת "שפת הציפורים".
העיניים נפתחו לרווחה, הבנה של המערכות הפעולות סביבי החלה לחלחל והקיר נעלם, התמוסס.
היום אני מעביר קורסים בשפת הציפורים, עוסק בליווי מורים וצוותים חינוכים במסגרות חינוך יער, שותף להסבת אקדמאים למחנכי יער ותמיד מקפיד להישאר תלמיד. כי מורה טוב הוא קודם כל תלמיד!
הציפורים הן אלו שעזרו לי לפורר את הקיר ולפתוח בפני את השער אל עולם שלם והדגם של שמונת המגינים עזר לעשות בכל זה סדר. כך נפתח לו עולם של הקשבה לכל. תודה רבה לכל הנסיבות המורים והחברים שהובילוני עד כאן.
תודה רבה לציפורים.

סטפן קסטנבאום

צוות שפתה

סיגל יאיר

bottom of page